פורטרטים ודיוקנאות לקיר

פורטרט הוא יצירה שהנושא שלה הוא האדם עצמו: הפנים, המבט והבגדים, לרוב בלי סיפור סביבו. זה מה שמבדיל אותו מסצנה של אנשים בפארק או ברחוב, שאותן תמצאו בעמוד תמונות אנשים. בגלל שאין בו הרבה פרטים, פורטרט עובד טוב גם במידה קטנה, והוא מושך את העין יותר מכל נוף באותו גודל. כדאי לבחור אותו לקיר שרוצים שיהיה לו נוכחות, אבל לא רעש.

אלה ציורי דיוקן עם רקע כהה ואור שנופל על הפנים. הם נותנים לחדר עומק ומתאימים לרהיטי עץ כהים:

• "אישה בצווארון תחרה של רמברנדט" (1635 או מעט לפני כן, מוזיאון קליבלנד לאמנות): אישה בשמלה שחורה וצווארון תחרה לבן ורחב, בתוך מסגרת אליפטית. רמברנדט ואן ריין, הצייר ההולנדי הגדול של המאה ה-17, צייר אותה בשמן על עץ.
• "צעיר עם שרשרת זהב" של רמברנדט (בסביבות 1629 או 1632, אותו אוסף): לא דיוקן של אדם מסוים אלא טרוני, מחקר של ראש והבעה. פנים מוארות מתוך רקע שחור, ושרשרת זהב על החזה.
• "אישה בצווארון לבן ושרשרת זהב" של אניולו ברונזינו (בסביבות 1550): מבט ישר, רשת זהב על השיער ורקע סגול אפרפר אחיד. ברונזינו היה צייר החצר של בית מדיצ׳י בפירנצה, והדיוקן הזה רשמי ואלגנטי.
• "איש מבוגר בצווארון לבן" של ניקולס מס (בסביבות 1655, המכון לאמנות של שיקגו): גבר בכיפה שחורה ובגד כהה, והצווארון הלבן הוא הנקודה הבהירה היחידה בתמונה.

דיוקן כזה נראה טוב על קנבס במידה בינונית, 40x60 ב-₪180 או 50x70 ב-₪220, בחדר עבודה או בפינת אוכל רשמית.

• "אישה אדומת שיער של מודיליאני" (בסביבות 1917 עד 1918, מוזיאון קליבלנד לאמנות): פנים מוארכות, צוואר ארוך ועיניים בצורת שקדים, שיער כתום על רקע חום אדמדם. אמדאו מודיליאני, צייר איטלקי שעבד בפריז, מתאים לסלון מודרני עם רהיטים נקיים.
• "נערה על רקע טורקיז" של קורניי דה ליון (בסביבות 1540): דיוקן קטן עם רקע טורקיז חזק. מי שמחפש פורטרט עתיק שלא ייראה כבד ימצא אותו כאן.
• "צעירה עונדת עגיל" של פייר-אוגוסט רנואר (1905): צעיף טורקיז, שושנה ורודה בשיער וגווני עור חמים. נעים ליד מראה או מעל שידה בחדר שינה.
• "גלגל המזלות של מוכה" (1896 עד 1897, המכון לאמנות של שיקגו): פרופיל של אישה בתוך עיגול של סימני המזלות, בסגנון אר נובו של אלפונס מוכה. דיוקן דקורטיבי שנראה טוב גם בכניסה.

לא כל פורטרט צריך צבע. רישומי גיר ותחריטים הם בחירה עדינה לחדר שינה או לקיר גלריה:

• "פרופיל של צעירה בגיר אדום" של רנואר (בסביבות 1910): קווים רכים בגוון טרקוטה, ורוב הדף נשאר לבן.
• "אישה במצנפת מסולסלת" של אדגר דגה (1859 עד 1860): תחריט באפור על לבן מהתקופה שבה דגה התמקד בדיוקנאות.
• "איש בכובע קש" של פול סזאן (1905 עד 1906): צבעי מים ועיפרון, גבר יושב על כיסא עץ, בכתמים שקופים של כחול, ירוק וורוד.

רישומים כאלה נראים הכי טבעיים ממוסגרים עם זכוכית: A4 מ-₪50 או A3 מ-₪100, עם הרבה שוליים לבנים.

• אחד לבד: בגובה העיניים, כשמרכז התמונה כ-145 עד 155 ס"מ מהרצפה. דיוקן שמביט אל הצופה צריך לפגוש את העיניים, לא לרחף מעליהן.
• זוג: שני דיוקנאות באותה מידה, שפונים זה אל זה. למשל שני תחריטי הנקודות של פרנצ׳סקו ברטולוצי מ-1798, "אישה במצנפת לבנה גדולה" ו"אישה עם תליון ושרשרת", משני צידי מיטה.
• קיר דיוקנאות: ארבעה עד שישה רישומים בגוונים דומים, באותו צבע מסגרת. מי שרוצה לשלב דמויות בסצנות יכול להוסיף מתמונות של נשים או מתמונות של זוגות.

לחדר רגוע עדיפים רישומים בהירים, וכאלה תמצאו גם בעמוד חדר שינה. לחדר עבודה מתאימים דיוקני השמן הכהים, ועוד רעיונות בעמוד תמונות למשרד. רקדניות של דגה, שהן יותר תנועה מדיוקן, מחכות בעמוד רקדניות.

בוחרים פורטרט מהרשת, בוחרים חומר ומידה ושולחים הזמנה. אין תשלום באתר: אנחנו מתקשרים לאישור ולתשלום, ורק אז ההזמנה נכנסת לייצור. זמן האספקה ומחיר המשלוח נמסרים בשיחת האישור. איסוף מנקודת האיסוף בראשון לציון אפשרי בתיאום מראש.